נגה כוכבי - חינוך יהודי למכירה

שלהבתיה - נקודת מבט אישית והכרת תודה

השנה היא שנת 2014, אני כבר לא רכזת חברתית, וגם לא עובדת מטעם הסוכנות היהודית, ועדיין, כשקראתי את המייל מנגה כוכבי בו היא כתבה על הבלוג שהם פתחו, בו אוכל לשתף בנקודת המבט האישית שלי עמיתים דוברי עברית בארץ ומחוצה לה על ניסיוני- מיד עניתי (!!)  ובשמחה למרות שהשעה הייתה 01:57 בלילה.

 

העבודה בתור רכזת חברתית, הייתה אחת העבודות האהובות  עליי ביותר. הסיפוק הזה של לעזור לאחרים, להבין אותם, לתקשר בדרך שונה – זו חוויה בפני עצמה.

התגובה הראשונה הייתה סליחה על השעה (אחרי הכל 1 בלילה) איחולי הצלחה וכמובן תשובה שאשמח להשתתף בבלוג הנפלא.

וזו הסיבה שאני רושמת לכם כדי להראות לכם נקודת מבט שונה-

האולפן בו הועסקתי הינו אולפן ללימודי עברית לעולים חדשים שעלו מכל רחבי הארץ. אקדמאיים (בעלי תואר אקדמי) בגילאי 22-35. הסטודנטים עצמם מתחלקים לשתי קבוצות – אנטרנים ואקסטרנים. כאשר גם הלימודים בקמפוס נלמדים ברמות שונות של ידיעת השפה העברית. מבחן הכניסה קובע בעצם את הרמה על פיה עושים שיוך של כל סטודנט לכיתה מתאימה.

 

אבל עוד הרבה לפני זה וגם במהלך וגם אחרי תחילת הלימודים, יש הרבה גורמים פעילים, יש הרבה בדיקות, סידורים, ארגונים, שיחות (וגם פגישות) עם שליחי עלייה, זימונים, איסוף נתונים, וועדות קבלה, משלוח תשובות ובדיקה, שיבוץ עולים לפי חדרים (שגם שם צריך לדייק בתיאומים, תוך כדי הפרדה לגברים ונשים על פי  חלוקה), הרבה ארגון, הרבה חשיבה, יכולת הסקת מסקנות ומענה תגובה מהירה, הרבה שעות עבודה, הרבה מעבר למה שאנשים מכירים בעולם התעסוקה - מבחינת זמינות בלילות ושעות עבודה שונות מהמקובלות. וכמובן, הרבה נשמה ועשייה אמיתית וכנה. כי זה בעצם מה שישפיע על איך המחזור של העולים הזה יהיה ומה ההרגשה שתהיה, ולא, אני לא מדברת על ההרגשה שלי, אלא על ההרגשה הכללית של הפועלים בעשייה.

כשאתם עובדים בעבודה מאתגרת ומספקת אתם מאלו שזוכים להרגיש את ההרגשה ״לעבוד מבלי ללכת לעבודה״ - ואני אסביר:

יש כאלה שהולכים לעבודה, למקום שממנו הם בסופו של דבר מביאים שכר. זה לא אומר שהם לא יעבדו היטב. אבל כן שיש שוני בהרגשה הכללית בסופו של דבר. רצון לשנות, או ההרגל למוכר, ולחלופין גם שחיקה והשלמה עם איפה שאתה נמצא. לא על מנת לממש את עצמך, אלא בכדי לספק את הצרכים שלך באשר אתה. לפעמים המשכורת הגבוהה היא זו שמשפיעה וגורמת לאנשים להיות ב-״כלוב של זהב״ מבחינת שכר, אך חוסר סיפוק אמיתי בסופו של דבר.

אפשרות נוספת בעולם התעסוקה הוא האנשים שבאים לעבוד. עצם העובדה שיש פועל אחרי המילה ״באים״ מעידה שזה משהו שהם עושים, שמניע אותם, יש סיבה לפעולה. בדרך כלל זה הסיפוק והאתגר וכמובן ההנאה ממה שבחרת כמקצוע בחיים שלך. ושלא תטעו, זה לא משנה מה המקצוע שלכם או התפקיד. ההנאה שלכם ממה שאתם עושים/חווים, עצם ביצוע העבודה, השמחה בעשייה, האתגר, הסיפוק, ההנאה הם הגורמים שמעידים אם אתם באים לעבוד או הולכים לעבודה.

 

אני זכיתי להכיר הרבה אנשים מוכשרים, מדהימים, מתנדבים, שליחי עלייה, יועצי חברה, רכזים שונים בכל רחבי הארץ (ולעיתים אף מחוצה לה), גורמים בכירים וכאלה ואחרים, הרבה שיתופי פעולה, עובדות סוציאליות שונות, אנשי הפקה, אנשי קמפוס ואחזקה ובכלל. הרבה אנשים מדהימים שגרמו לכל רעיון שהיה לבוא לידי פעולה ולגרום בדרך כזו או אחרת לעשייה מבורכת. 

 

להם ובגללם אני רושמת כרגע, לתת להם את הבמה ולהגיד קודם כל תודה. 

חשוב להזכיר לכל מי שקורא/ת את זה ועובדת עם מתנדבים או גורמים אחרים, את העובדה שנכון- העשייה שאתם כולכם עושים היא מבורכת וברוכה, ואין ספק שיש חשיבות לכל פעולה ופעולה, לעידוד צמיחה וגדילה של ישראל כעם וכמדינה. אני מסכימה. אבל גם מציינת, יש אנשים שערכם לא יסולא בפז, אנשים כאלה צריכים לשמר, צריכים להוקיר, צריכים לתת להם לא רק הערכה והכרת תודה, אלא גם הקשבה ולא להסתפק רק ב"חפיפה". צריך  להיות קשובים גם לצרכים שלהם- בתור אלו שפועלים, וכמובן להתחשב בצרכים שלהם מבלי שייפול על צורכי האחרים, למצוא דרכים חלופיות ואלטרנטיביות לקיום הרעיון ללא פגיעה, לעמוד במילים וגם בהבטחה- אם ניתנה. 

 

אם רוצים באמת לשנות, להשפיע, לדעת מה הגורמים (כאלה ואחרים שמשפיעים) לא מספיק לשאול רק את אלו בעלי התפקיד הבכיר, הגבוה. הם בדרך כלל מקבלי הנתונים וההחלטה, אבל לא מהשטח שלכם. זה כמו לבנות בניין מבלי לקנות את הקרקע הנכונה ולהתחשב במיקום  היתד או המסמר הכי קטן. הרי בנייה לא נכונה תוביל בסופו של דבר לפגיעה בנכס נדל״ן. וגם כאן, ברגע שתשתפו יותר את אבני היסוד שלכם בשאלות, קבלות, החלטות- תקבלו תוצאות יותר ברוכות. ותשמרו את הנכס היקר. כי אנשים עם סיפוק ואתגר ימשיכו לעשות היום וגם מחר.

 

אני אישית סיימתי את התואר שלי בתחושה מעורבת. גם כבדה וגם מלאת סיפוק על מה שהשגתי למרות כל מה שעברתי. כאב לי שהממוצע שלי נפגע, כי הייתי חייבת לבחור בין לקום כל לילה לעולה חדש/ה שמגיע/ה כשאני בתקופת מבחנים לחוצה ועמוסה ( העולים שלי לא יודעים - עכשיו אולי כן) כמה לילות לבנים ללא שינה היו לי ולכמה מבחנים ניגשתי מבלי ללמוד בכלל לבחינה, ולמרות זאת יכולתי להרגיש את הכרת התודה שלהם בחיוך ומילה טובה ברגע שראו מישהו מקבל אותם בכניסה ונותן להם מענה או  תשובות במייל לשליחי עלייה כל פעם לפני השינה. אז כן, נפגע לי הממוצע וחסרה לי נקודה (שלמה!) למאסטר ואני יודעת שיש משרות ומכרזים שבגלל נקודה אחת אני לא יכולה להגיש מועמדות כי אני אמצא כביכול ש״לא מתאימה״.  אני אומנם ״נפגעתי״ בפן הזה,  אבל יודעת שאם לא היו לי האנשים שעבדו איתי באותה תקופה יכול להיות שזה היה אפילו הרבה מעבר לנקודה.

שלא תטעו! אני לא היחידה בסיפור הזה. עבד איתי מערך נרחב (חלקם היו סטודנטים גם) שלו אני רוצה להודות ואל תתייחסו לסדר השמות שמופיעה ברשימה, כי כל שם ברשימה, הוא המילה הראשונה!! 

צוות מתנדבים שעבדו איתי במהלך המחזורים השונים ובימי הגעת עולים חדשים לפי משמרות והגעות של העולים לפי השפה שבה הם מדברים- גאל ווברמן (צרפתית), אליאן כהן (ספרדית), עידו (אנגלית), אנה אוברטיגו (רוסית).

צוות האולפן- המורות, המנהלת, השומר בכניסה, צוות האחזקה המדהים והנפלא שמילאו כל בקשה ועזרו במתן פתרונות מהירים - ראובן סבח ורועי.

אסיה המדהימה!! כל העובדות הסוציאליות השונות שנתנו תמיכה לעולים והקשבה ועבודה משותפת ומבורכת, עו״ד שעזרו לנו, אנשי החמ״ל של משרד הקליטה בנמל התעופה בן גוריון.

שאול אלוני- אב הבית ב-ה׳ הידיעה!! של מעונות הקמפוס וכמובן לחברת שקמונה על שיתוף הפעולה

מאירה כץ- על היותה מי שהיא והעזרה שנתנה עם מציאת דיור לעולם אקסטרניים ברשימה

מרכז הצעירים- נחמה מילר ולמנהל המקום רפי, על כל שיתופי הפעולה והאפשרות להשתמש במרכז לא פעם בכדי לבצע פעולות שונות, אירועים, מסיבות ושיתופי פעולה נרחבים עם כלל רכזים ובהם דניאל סיגלוב.

אלחנן מארגון רוטרי, אורלי זלצר וכל מי שנטל חלק ב"קפה עברית".

שמוליק וצוות המדריכים והמאבטחים שליוו אותנו בכל הטיולים!! תודה מיוחדת לתום שעזר לאחד מהסטודנטים בכיסא גלגלים לחוות חוויה כאילו לא היה הכיסא שמה.

קטי (צרפתית), סמדר (אנגלית) ועוד פרוייקטורית לדוברי הרוסית שאני כרגע לא זוכרת את שמה.

ולכל אותם אלו שהיו בעשייה וכרגע לא זוכרת את שמם בכתב - תודה!! 

שתי תודות מיוחדות ואחרונות לפולינה באום - השותפה, שהכירה לי את העבודה ;))

לאורלי - המנהלת הישירה - על האפשרות שנתנה לי ליצור את הפעילויות שאני רוצה ללא בעיה. כשהתקבלתי לעבודה ציינתי כי אני רוצה יד חופשית מבחינת תכני הפעילויות וההדרכה - וכך בדיוק היה. (כמובן שהיו לנו שיחות משותפות וליווי טלפוני ואישור של כל פעולה- מבחינת תקציב הכוונה).

 

זו רק רשימה חלקית של פועלים בעשייה שאני ממליצה לשאול אותם על איך לעשות ומה. אין חכם כבעל ניסיון ולהם יש את הידע ממקור ראשון בעבודה – הם עצמם. כדאי להשתמש בתשובות שלהם להסקת מסקנות כאלה ואחרות, מה שיוביל בסופו של דבר לשינוי ולהתייעלות, ולצמיחה של עם ישראל, כעם וכמדינה.

מאחלת לכולנו הצלחה בהמשך העשייה.  שלהבתיה

תל אביב, 07:27