חברים יקרים,
כמו שכולכם כבר יודעים, אני ישראלית
החיה בקליפורניה. אך כמוכם, גם אני מבולבלת והמומה ממה שקורה שם בישראל. אובדן החיים
הוא עצום! ליבי יוצא אל כל אלה שהאירועים הקשים בזמן האחרון נוגעים ונגעו בו משני הצדדים,
אלה הרוצים לחיות בשלום ואינם יכולים.
בני עמי בישראל עסוקים מדי בלהילחם על חייהם
מלדאוג לדעת העולם עליהם. גם אם הם גרים ביישובי הדרום, ששם חייהם מאוימים מדי יום
וגם אם מישהו ממשפחתם: אבא, אח, בעל, בו או חבר גויס לצבא ומסכן את חייו לוודא שהחיים
ממשיכים בישראל. שהיא תמשיך להיות המדינה הדמוקרטית היחידה שעדיין מתפקדת ככזאת במזרח
התיכון.
חברה ישראלית שאלה אותי אתמול אם אני לא
מפחדת שמישהו יפעל נגדי בעקבות כל מאמריי התמיכה בישראל שאני מפרסמת בדף הפייסבוק שלי.
עניתי שלא כי אני חיה באמריקה וכאן זכות ההבעה היא חקוקה בחוקה האמריקנית. אני לא מפחדת
כי אני בוטחת שחבריי, למרות שאולי הם לא מסכימים איתי, הם עדיין חבריי. ואם הם לא מסכימים
ולא רוצים להישאר בקשרי ידידות, זה בסדר איתי.
אך יותר מזאת, אמרתי לה, אני לא מפחדת להביע
את דעתי כי אני מאמינה שהמודעות היא המפתח, הדרך היחידה לצאת מהחשיכה של דעות קדומות.
דעות קדומות ששורשן טמון עמוק בבורות ובפחד. פחד שבימים טרופים אלה, אני פשוט לא יכולה
להרשות לעצמי להרהר בו.
אבל אני כן פוחדת. פוחדת פחד משתק מדעות
קדומות. כשאני צופה בטלוויזיה, קוראת בעיתון ועל המחשב, באתריי האינטרנט ואפילו בפייסבוק.
כי אפילו שאני יושבת פה וכותבת מילים אלו, רבים מסביב לעולם מגנים את ישראל ולוקחים
חלק בהפגנות, נושאים בידיהם כרזות מרושעות שקוראות למוות ליהודים ומבקשים למחוק את
מדינת ישראל מהמפה. האנטישמיות חיה וקיימת, בעצם חוגגת, בכל העולם! עובדה זאת היא המניעה
אותי לכתוב לכם את המכתב הזה. לכן אני מפרסמת את כל המאמרים הפרו ישראלים בדף הפייסבוק
שלי למרות שאולי כבר נמאס לכם לקרוא ולשמוע. כי גם אם אתם אולי לא מגנים את ישראל בפרהסיה,
אתם ואני פשוט לא יכולים להרשות לעצמינו לשבת פה בחיבוק ידיים ולקבל את החירות שאנחנו
כה מורגלים בה, כמובן מעליו. כי זאת לא רק מלחמה בין ישראל וחמאס. זאת מלחמה כנגד שלום!
צדק נגד אי צדק! חיים נגד מוות! בין אם אתם יודעים, לא יודעים או בוחרים להיתעלם, זה
קורה עכשיו בכל רחבי העולם!
לכן אני רואה זאת כמשימה לחנך, להאיר ולהראות
את האמת כל שתהיה, עם כל הרע, היפה והמכוער. וכן, אני לא יכולה לישון. אז מה? בשמחה
אוותר על שינה אם אוכל להאיר ולעורר את המודעות
אצל בן אדם אחד.
לכן, אני רוצה שתדעו שאני מעוניינת להישאר
חברה שלכם, אפילו אם אתם לא מסכימים עם דעותיי ועם המאמרים שאני מפרסמת. תרגישו חופשי
להגיב בחופשיות ובלי פחד. אנחנו לא חייבים להסכים. אך אם משהו נגע לליבכם, או אם אתם
מסכימים אתו שתפו אותו עם חבריכם ובכך תעזרו לי להאיר את הדרך מהאפילה של החוסר מודעות
אל האור של הפתיחות וההבנה. שכולנו נוכל לצאת מהגיהנום הזה בקרוב! בקרוב מאוד! אמן!
באהבה ובכמיהה לשלום,
אלה
