נגה כוכבי - דְּרוֹר יִקְרָא

 

לאחרונה אני נשאלת לא מעט על התנועה הרפורמית(= מתקדמת\פרוגרסיבית).  תשובתי בקצרה: יש להבחין בקפדנות, בין בכירי המימסד שלה, עליהם יש לי ביקורת נוקבת, לבין יהודים טהורי לב החברים בה, שגם אם הם בוחרים לרקוד ברחבת הכותל סביב אלוהי הפלורליזם ולהגיש מנחה לנביאי המלכ"רים, הם עדיין יהודים מצוינים. קל וחומר, חבריי  המשתייכים לתנועה הרפורמית ומעשיהם אך חסד וטוב. מי שמכיר אותי יודע כי אין לי שום עניין לומר לאיש כיצד לחיות את חייו. גם אם תקום תנועה יהודית חדשה שחסידיה הולכים עם תחתונים על הראש (וסימנה בקלפי גטקעס), אקבל זאת בהבנה. מה שאני מתקשה לקבל, הנה  בורות בכל הנוגע לנשמת אפה של המנהיגות הרוחנית והכלכלית פוליטית, בתנועה הרפורמית. לנוחיותכם, מתמצתת את העניין באמצעות מספר מצומצם מאד של נקודות:

1. החלטת איגוד הרבנים המתקדמים [הרפורמים], כנגד הציונות (יולי 1897):

"הוחלט, כי אנו דוחים לחלוטין כל ניסיון להקמת מדינה יהודית, מאמצים מן הסוג הזה מפגינים חוסר הבנה לשליחות המוטלת על עם ישראל, אשר התרחבה מן התחום הצר, הפוליטי והרציונלי, אל ההפצה של הדת הרחבה והאוניברסלית שמייסדיה היו נביאי ישראל בקרב הגזע האנושי בכללותו. מאמצים שכאלה אינם עוזרים לאחינו היהודים אלא גורמים נזק שאין לו שיעור, בכל מקום שעודם נרדפים בו, משום שהם מאשרים את טענת אויביהם כי היהודים זרים בארצות מגוריהם, חרף היותם האזרחים הנאמנים ביותר".

2. בדצמבר 1898 יצאה החלטת "האיחוד ליהדות מתקדמת" ובה נאמר: "היהודים אינם אומה, כי אם עדה דתית. על מטרתה נאמר כך: "להפיץ את האמיתות של הדת ושל האנושות בכל רחבי העולם"

3. ב-1935 הנפיק "איחוד הרבנים המתקדמים" מסמך שמכריז על "עמדה ניטרלית כלפי הציונות".

4. בוועידת קולומבוס 1937, עם התגברות האנטישמיות ועם הבנת ההזדמנות העסקית למטפלים ביחסי ישראל תפוצות, התקיימה רביזיה של חוקי התנועה הרפורמית ביחס לתנועה הציונית. מצע הוועידה זיכה את ארץ ישראל במעמד רוחני מרכזי ובגישת סיוע לבניינה. השואה והקמת המדינה, העמיקו את תפיסת הסיוע שאין לנתקה משיקולים של ניכויי מס ושל צבירת כוח בעל פוטנציאל אלקטורלי בקהילה החדשה המתגבשת בא"י.

 

5.  רק בשנות השבעים  הצטרפה התנועה הרפורמית לקונגרס היהודי העולמי ולהסתדרות הציונית העולמית.  עם "המהפך" השלטוני בישראל, השתנתה גם הטקטיקה של המימסד הרפורמי, אך על כך בפעם אחרת.

 

 

דְּרֹשׁ נָוִי וְאוּלַמִּי
וְאוֹת יֶשַׁע עֲשֵׂה עִמִּי.
נְטַע שׂוֹרֵק בְּתוֹךְ כַּרְמִי,
שְׁעֵה שַׁוְעַת בְּנֵי עַמִּי.

אֱלֹהִים תֵּן בַּמִּדְבָּר הַר,
הֲדַס, שִׁטָּה, בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר.
וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר
שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר. (דונש בן לברט)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שלושה דורות בביה"ס היהודי באיסטנבול החוגג 100 שנים להיווסדו, שרים בעברית ובלדינו. בפתיח, החכם באשי, הרב חליבה.

https://www.youtube.com/watch?v=6woDMqpjQ2Q

ההגדה הציונית של א-לזרע והלנה / יוסי בלום הלוי

הפרק שלהלן, אינו נכלל ב"אתר הטעימות" של הספר הייחודי "ההגדה הציונית של א-לזרע והלנה" ליוסי הלוי בלום. המחבר האדיב חולק אותו עמנו מורים ושוחרי עמיות יהודית.



ההגדה הציונית של א-לזרע והלנה - פרק שלא פורסם

נגה כוכבי - כשהפוגרום הפך לפיגוע + Español

חטאנו לך אלברטו ניסמן, חטא הקהל הקדוש היושב בציון.
לא ערכנו עצרת , אל הככר לא יצאנו, לא קראנו יזכור ולו פעם.
הלוא תבין אלברטו ניסמן, ביום בו הפך הפוגרום ל"פיגוע", היה המשפט העברי למשפח. חטאו אבות מייסדים ודחקו נכסי רוח מפני סוציאליזם כוזב.
הם חטאו, אך מה התירוץ שלנו?
דורות ראשונים עוד זכרו ואפילו עברו לפני התיבה, רק עברו ויצאו החוצה, לא עצרו, אבל עדיין זכרו.
הם היו יודעים לומר אלברטו ניסמן, כי הדם שנשפך בקישינב ובאושוויץ, היה אותו דם שהרווה את אדמת טולדו, בגדאד, איסטנבול ובואנוס איירס.
אך דורות של היום לא יודעים זאת.
השתכחה העברית והפכה לעילגת, בטלה תורה מפני "תרבות ישראל".
נשטפו ילדי ישראל בשלל "נרטיבים" והלב כבר מזמן "פלורליסטי".
מיום שהיתה עמיות יהודית לעסק כלכלי ולמכשיר המקדם את "החברה הפתוחה", שכחנו את בריתנו.
כי היבסקציה עוד כאן ושמותיה רבים, לא השכלנו לבער את הרע מקרבנו.
נוח על משכבך בשלום אחינו, נוח על משכבך בשלום.

Mi querida amiga Noga Cohavi desde la tierra de Israel ha escrito unas emotivas palabras en relación a la muerte del fiscal Alberto Nisman. La angustia y el dolor no es solo de los argentinos. Muchos ciudadanos en el mundo y muchos en Israel están atentos a lo que sucede en Argentina. Noga dirige el Departamento de Amiut Yehudit -Peoplehood - entre otras labores que desarrolla en Israel en relación a la educación.

Intentaré reproducir sus sentimientos y reflexiones:

 

Hemos pecado Alberto Nisman,

Han pecado todos aquellos que viven en Tzión, en Israel.

No hemos hecho ninguna convocatoria,

A una plaza, no hemos concurrido.

No hemos leído "Yzkor" ni una sola vez.

Comprenderás, Alberto Nisman, el día en el que un Pogrom, se ha convertido en "atentado", se ha convertido la Ley judía en injusticia.

Han pecado los padres fundadores y han postergado los bienes espirituales por un falso socialismo.

Ellos han pecado, pero cuál es nuesta excusa?

Las primeras generaciones han recordado y hasta han pasado frente al Arca (de Noe), solamente han pasado y han salido. No se han detenido, pero lo recordaban.

Ellos solían decir, Alberto Nisman, que la sangre derramada en Kishinev y en Auswitch ha sido la misma sangre que rebalsó en las tierras de Toledo, Bagdad, Estambul y Buenos Aires.

Pero las actuales generaciones no lo saben.

Se ha olvidado la Lengua Hebrea y se la ha convertido en un idioma pobre.

Se ha postergado Torá por "Tarbut Israel".

Los jóvenes de Israel se han diversificado entre diferentes estilos narrativos, mientras el corazón ya hace rato es "pluralista".

Desde el día que el término "Amiut Yehudit" (Peoplehood) se transformó en un negocio y en una herramienta para promover una "sociedad abierta", nos hemos olvidado del Pacto.

Porque la Yevseksiya aún está presente y tiene numerosos nombres.

No hemos aprendido a erradicar el mal de nuestro pueblo.

 

Que en paz descanses hermano nuestro,

Que descanses en paz.

Noga Cohavi