רונית נחמני - מגילת רות

רונית נחמני היא מורה לעברית בביה"ס היהודי אולוס באיסטנבול. 

כדאי לעיין בדברים היפים שכתבה לכבוד חג השבועות:

מגילת רות – תקציר, שמות ומסרים

מגילת רות נמצאת בחלק "כתובים" של התנ"ך אחרי הספרים: תהילים, משלי ואיוב. הזמן של המגילה הוא ימי השופטים. המקום : ארץ ישראל ומואב- השוכנת בצדו המזרחי של ים המלח.

למגילה שלושה חלקים.

הפרק הראשון מתאר את משפחת אלימלך ומספר על המעבר למואב וקורותיה שם : מות הבנים ואלימלך, החזרה לעיר בית לחם בארץ יהודה ודבקותה של רות בנעמי.

הפרק השני נותן מידע על בועז – קרוב משפחה של אלימלך, ההיכרות בין רות ובועז והצעתו שתלקט רק בשדותיו. בועז מציע לרות הטבות נוספות כמו לאכול עם הקוצרים וללקט גם בין האלומות הקשורות.

בחלקה האחרון אנו קוראים על פליאתן של נשות העיר למראה נעמי הענייה והלאה : " הזאת נעמי?"

למגילה סוף טוב: רות מתחתנת עם בועז והם מזכים את נעמי בנכד שיהיה לימים סבו של דוד המלך – זכות גדולה, והנשים שהתפלאו למראה באות כעת לברכה ולשמוח בשמחתה.

השמות במגילה:

אבי המשפחה – אלימלך – בנו של נחשון בן עמינדב מראשי הפרנסים בבית לחם. אמנם, אלימלך ברח מבית לחם, מהרעב ומהאחריות שניטלה עליו בשל מעמדו הגבוה. אולם שמו – אלי מלך –מעיד על יציבות האל ותמיכתו הבלתי פוסקת בעם ישראל. 

האם - נעמי – עברה לארץ מואב בעקבות החלטתו של בעלה ושהתה שם עשר שנים. נעמי מלשון נועם – הנשים שמתפלאות למראה בעת חזרתה לארץ אך באות לברכה ולשמוח בשמחה כאשר רות מתחתנת עם בועז, דבקותן של כלותיה והפרידה הקשה של ערפה מנעמי, כל אלה מעידים כמה אהובה הייתה נעמי.

למרות שמה הנעים, הנושא משמעות הפוכה ממרירות, מביעה נעמי מספר פעמים את מרירותה. היא עונה  לנשות העיר לשאלתן  בכעס רב "כי מרא השם לי ....כי הרע השם לי..." .

הבן – כיליון – מלשון כליה, קץ, האש שורפת ומכלה את הכול. הוא מת בלי להקים צאצאים, ואשתו ערפה – בסופו של דבר הפנתה עורף וחזרה לבית אביה במואב.

הבן השני – מחלון – אכן מת בשל מחלה אולם לא כמו אחיו, למרות שגם הוא לא העמיד צאצאים, אשתו רות המשיכה את שושלת אלימלך.

בועז – גם הוא שייך למשפחת אלימלך, אדם עמיד ושקול. בספר דברי הימים ב' מסופר על שני עמודי התווך של היכל הקודש : יכין – העמוד הימני ובועז – העמוד השמאלי. העמוד בועז עמד במקביל ליכין, מלשון נכון והשלים אותו. השם הוא סמל לאיתנות, יציבות, איזון וחוזק. בועז היה עמוד התווך, התומך של הקהילה בבית לחם – הוא סיפק עבודה ופרנסה לקוצרים ולנערים שעבדו בשדותיו, הוא שהיטיב עם רות ונעמי ולבסוף גם הקים עמה משפחה.

רות – אשתו המואבייה של מחלון. קיימת קרבת דם בין המואבים וישראל. המואבים הם צאצאיו של לוט – אחיינו של אברהם אבינו. התורה אינה סולחת למואבים על כך שלא קידמו את פניהם של בני ישראל בלחם ובמים בזמן נדודיהם במדבר וגם על כך שקיללו אותם כששכרו את הקוסם בלעם אולם, יחד עם זאת, בשל קרבת הדם השם אינו מכלה אותם.

על פי התרגום הארמי שמה של רות הוא: רעות. רות כשמה, דבקה בנעמי ולא הפרה את יחסי הרעות עמה.

בקבלה השם רות מסמל ערכים של מנהיגות, כריזמטיות, עוצמה, דבקות במטרה, נחישות ומשפחתיות.

המסרים :

חסד וגמול

רות המואבייה עושה חסד עם נעמי. למרות מותו של בעלה – מחלון היא ממשיכה לחיות עם נעמי – אלמנה שאיבדה את כל משפחתה, את מעמדה ואת נכסיה, ועושה לה חסד בשעה שחוזרת עמה לעיר מולדתה – בית לחם. היא מביעה דבקות ונחישות בתשובתה לנעמי, אשר מפצירה בה לחזור לבית אביה והתחיל חיים חדשים וטובים יותר " באשר תלכי אלך.. עמך – עמי אלוהייך – אלוהיי ...".

הגמול אותו מקבלת רות ברור לעין – היא ובועז מתחתנים ומקימים את שושלת דוד המלך.

גם נעמי ורות זוכות לחסד – השם עשה עמן חסד כשלא עזב אותן.

חסד נוסף המזכה את בעליו בגמול ראוי הוא קיום מצוות השארת פאה בשדה ולקט.

לשדותיו של בועז היו באים עניים ללקט מעט חיטים בתום יום הקציר. בועז התיר גם לנעמי ללקט בשדהו ואף היטיב עמה ושלח מעט חיטים גם לנעמי.

זמן הקציר הוא זמן שמחה, ברכה ורווחה:

זמן הקציר מסמל התחלות חדשות ותקווה. סיפור המגילה מתחיל בתיאור הרעב הכבד ששרר בארץ בימי השופטים. בזמן הרעב אין תבואה ואין כמובן, קציר.

לעומת זאת, בחלקה האחרון של המגילה סובב הכול סביב הקציר : ישנה עבודה ומהומה, חגיגת סיום הקציר, משתה וריקודים, נעמי הופכת מאישה מרירה וסובלת לאישה חיונית ויוזמת, הצעת נישואין, שמחתן הרבה של רות, בעקבות ההצעה שקיבלה מבועז והמתנות שהרעיף עליה, ונעמי כששמעה את הבשורות הטובות.

הקציר הוא זמן של ברכה ושגשוג – זמן טוב לקבל את התורה.

                                                                                         רונית נחמני, 06\2019