לורה פיליבה - לגור תחת אש ברעננה או תחת איום באיסטנבול?

בימים האחרונים, במיוחד לאחר הכניסה הקרקעית לעזה, חברים רבים ובני משפחה דואגים לי ולשלומי ברעננה הקטנה. זו העיר בה הכרתי את מציאות האזעקות לפני כשבוע. ממש כמו הילדים הקטנים שאני מלמדת, עד עכשיו האזעקה היחידה ששמעתי בחיי, הייתה לצורך תרגיל. נלחצתי, חשבתי שדקה וחצי לא תספיק ותוך דקה הייתי מחוץ לבית. בימים לאחר מכן, שמעתי אזעקה מספר פעמים: בביתי, בבית הספר כשהתלמידים שלי היו בדרך מבניין לבניין, כשהם היו במקלט ואתמול כשהייתי במעלית בבניין בדרך לחוף הרצליה. נגמרה האזעקה, חיכינו קצת ונסענו לחוף. כך אני התרגלתי למציאות החדשה. בהתחלה הייתי מתקשרת למשפחה אחרי כל אזעקה כדי שהם לא ייבהלו אבל ככל שאני התרגלתי כך גם הם.

לצערי הרב, המצב בטורקיה הוא בדיוק ההפך -  בהתחלה אף אחד לא דיבר על המתרחש בישראל, או בעזה. לא דיברו על הנערים היהודים שנחטפו ונרצחו, לא על הנער הערבי שנרצח, לא על הרקטות ולא על כיפת ברזל. למעשה, במערכה הזאת, הכל התחיל עם כמה כתבים קיצוניים שכתבו על הילדים ועל הנשים בעזה. אחר כך הגיעה זמרת (!) שאמרה "חבל שהיטלר לא הרג את כולם". ומכאן הדברים התחילו להתגלגל. כתבים ואזרחים שונים, התחילו להגיד שהקהילה היהודית מזרימה את כספיה לישראל, שההון של ישראל יושב בטורקיה. כמו כן, הם דרשו שהחכם באשי – הרב הראשי, יתנצל בשם ישראל ושיגיד כמה הוא מצטער על הילדים ועל הנשים בעזה. אחר כך הגיעו הכתבות בעיתונים הגדולים על הרס ישראלי בעזה, על ההרוגים, וכמובן סיפורי ילדים ונשים שאף אחד לא זכר לציין כי הם משמשים מגן אנושי לאנשי החמאס. הצד הישראלי קיבל ביטוי בכמה משפטים בלבד. הכתבים הקיצוניים ואחריהם ארדוגאן, התחילו להגיד שישראל תשלם מחיר מאוד כבד על מעשיה כי צעדיה גם פוגעות בקהילה יהודית בטורקיה וגם בעולם! הכתבים הלכו רחוק יותר ואמרו שקהילה היהודית לא תחשוב שהם אנטישמיים או יש להם משהו נגד היהודים שמתגוררים בטורקיה אלא, אם הם רוצים להמשיך לחיות בטורקיה בשלום ולהתקבל בחברה הטורקית כמו שהם התקבלו לפני 500 שנה אז הם צריכים להתפטר מהציונים שביניהם  ולעמוד מול ישראל ולהתנגד למעשיה. בקיצור, טורקיה מבקשת להצטייר בתור אנטי ישראלית, אנטי ציונית ואנטי מלחמה בעזה וחס וחלילה לא בתור אנטישמית. מכאן האדם התמים יכול להבין שהקהילה היהודית סתם שותקת ובקושי מוציאה מילה מהפה. סתם היהודים מפחדים לצאת לרחוב באיים שהם גדלו בהם, לסגור בית כנסת בשל המצב ובאמת שסתם מונעים התכנסויות חברתיות של בני נוער יהודים... האם אין טורקים, כתבים שקולטים את המצב? האם אין אנשים שמבינים שמה שקורה כאן זה לא בסדר וגם ארדוגאן וגם הכתבים האחרים כותבים על עזה רק כדי להסתיר מהציבור עד כמה המצב בטורקיה לא בסדר? בטח שיש, אבל הם במיעוט. הם המיעוט כמו הקהילה היהודית! יש כמה כתבים פה ושם שכותבים על כך באומץ וביושר, אבל כל השאר שותקים כדי לא להביא את עצמם אל הסכנה.

אז לכל מי ששואל ומתעניין, תודה רבה, אני בסדר, אנחנו בסדר ואנחנו בטוחים כאן ברעננה הקטנה. אבל מבחינת היהודים המצב בטורקיה הוא על הפנים, ובמילה אחת – מפחיד! לשלום משפחתי אני לא דואגת כי אני יודעת שהם בקושי יוצאים מהבית אבל אני דואגת לשלום חבריי, לילדיהם ולקהילה כולה. אני יודעת שגם הם מתפללים ליום שאחרי, שגם זה יעבור, יישאר כאפיזודה רעה וייגמר בעלייתן של כמה משפחות לישראל ובהגירתם של כמה בודדים או משפחות לארצות גולה אחרות, עד האירוע הבא. ככה זה בקהילה בטורקיה ועכשיו בואו נשמע איך זה בקהילות אחרות בעולם.