יום ששי בערב - שתי אורחות מישראל יושבות בקרב הקהל בבית
הכנסת ברוסריו ומתפללות איתנו בקבלת השבת. בסיום התפילה ניגשתי אליהן גם מתוך
סקרנות, וגם כי היה לי חשוב לספר להן על
בית הספר שלנו שנמצא ממש ליד בית הכנסת...
לא דיברנו הרבה, פשוט הצגתי את עצמי, הזמנתי אותן לבוא
אלינו ביום שני, לבקר בבית הספר היהודי, לשוחח עם התלמידים ואולי , למה לא? ללמוד
אלה על אלה.
לא רק שהבנות
נענו בחיוב, הן גם תכננו איתי את המפגש בכתה. חשבנו ביחד במשך סוף השבוע איך לנצל את הזמן המוגבל שיהיה לנו ולמצות
באופן המיטבי את ההזדמנות המיוחדת הזאת: מפגש בין שתי בנות ישראליות -אחרי צבא,
המטיילות בדרום אמריקה-, ובין נוער יהודי שלומד בבית ספר יהודי כביטוי לזהותם
היהודית וזיקה לעם היהודי ולארץ ישראל.
המטרה העיקרית למפגש הזה , הייתה לשוחח על חשיבות הרב
גוניות שיש בחברות שלנו, ועל ערך חשוב שיש לטפח אותו והוא הסובלנות, ההתחשבות בשני
והתייחסות לזולת בכבוד.
המפגש היה מרתק ומרגש כשסיפוריהן האישיים של הבנות נכנסו
אל הלבבות. אייה הסבירה איך לומדים להסתדר
ולחיות 24 שעות עם אנשים שלא מכירים
מקודם, כל אחד ממוצא אחר, ובכל זאת כולם מתאחדים למען מטרות משותפות. בצבא, שוכחים
מה"אני" ועובדים ומתנהגים לפי ה"אנחנו" ...
אשרת, סיפרנו לנו על עליית משפחתה מאתיופיה, על הקשיים
שעברו בדרך, וגם על המפגש עם הארץ המבטחת.
נכון שהם דמיינו לעצמם "ארץ זבת חלב ודבש", נכון שידעו שיהיה להם יותר
טוב בארץ ישראל... אך לא תמיד היה פשוט, ולא תמיד הבינו אותם. למרות זאת היא למדה
מבת דודתה אשר הגיעה בתור ילדה קטנה לישראל, שגם אם קשה לנו בחיים לפעמים, וגם אם אנחנו
שונים מהאחר, מבחוץ ומבפנים, אסור לנו לוותר על החלומות שלנו .
הבנות גם השאירו לנו מכתב יפה בבית בו הם התארחו ובו הן
כתבו :
"...כשהגענו לכאן לא ידענו למה לצפות וחשבנו שזה
יהיה ביקור קצר. בגלל שהיה לנו קשה לעזוב הארכנו את הביקור. תודה שפתחתם לנו את
הבית ואת הלב, שגרמתם לנו להכיר את היקהילה היהודית ברוסריו, גילינו קהילה פתוחה
מאוד ומקבלת...למדנו מכם שהמשפחה זה הדבר הכי חשוב בחיים ושזה לא הופך אותך לפחות
יהודי אם אתה חי בגולה..."
אנחנו אומרים לכם: תודה לכן בנות שבאתם ונשארתם אצלנו!
שתהיה לכן דרך צלחה בהמשך הטיול בדרום אמריקה ותחזרו בשלום הביתה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה