"מְעַנְיֵן מַה זֶּה
יָכוֹל לִהְיוֹת" אָמְרָה בְּרוּרְיָה בְּקוֹל אֶת מַה שֶּׁהָאֲחֵרִים חָשְׁבוּ
בְּלִבָּם. כָּל בְּנֵי הַבַּיִת הִנִּיחוּ אִישׁ אֶת עִסּוּקוֹ וּבָאוּ בְּסַקְרָנוּת
לִרְאוֹת מַה מְכִילָה הַחֲבִילָה שֶׁהִגִּיעָה זֶה עַתָּה בַּדֹּאַר. לֹא הָיָה יָדוּעַ
לְאַף אֶחָד מֵהֶם עַל דְּבַר דֹאר שֶׁנִּשְׁלַח עֲבוּרוֹ. שֵׁם הַשּׁוֹלֵחַ: אֱלִישָׁע
מֶגֶד לֹא הָיָה מֻכָּר לְאִישׁ. כֻּלָּם הִנִּיחוּ אֶת עִסּוּקֵיהֶם הַבּוֹעֲרִים
שֶׁל עֶרֶב הֶחָג, וְהִצְטוֹפְפוּ סְבִיב אִמָּא הַפּוֹתַחַת אֶת הָעֲטִיפָה בִּזְהִירוּת.
מִתַּחַת לִנְיַר הָעֲטִיפָה הַלָּבָן הָיְתָה אֲרִיזָה נוֹסֶפֶת, כָּזוֹ הַמַּתְאִימָה
לַחֲפָצִים שְׁבִירִים. "מַשֶּׁהוּ שָׁבִיר? מַה זֶּה אָמוּר לִהְיוֹת?"
נָסְקָה הַסַּקְרָנוּת שִׁבְעָתַיִם. סוֹף
כָּל סוֹף קֻלְּפוּ כָּל הָעֲטִיפוֹת, וּלְנֶגֶד עֵינֵי כֻּלָּם הִתְגַּלְּתָה בִּמְלֹא
הֲדָרָהּ כּוֹס עֲדִינָה וּמְקֻשֶּׁטֶת בְּאָמָּנוּת.
"אֵיזֶה יֹפִי"
לֹא יָכְלָה אֲבִיגַיִל לִכְלֹא אֶת הִתְפַּעֲלוּתָהּ. "כּוֹס יָפָה שֶׁכָּזֹאת
וַדַּאי תְּפָאֵר אֶת שֻׁלְחַן הַסֵּדֶר". "אֲבָל מִמִּי זֶה?" נִשְׁאֲרָה
עֲדַיִן הַתְּמִיהָה. הַסַּקְרָנוּת עוֹרְרָה גַּלֵּי נִחוּשִׁים בַּעֲלֵי מָעוֹף:
"אוּלַי זוֹ פִּרְסֹמֶת לְמִפְעָל חָדָשׁ שֶׁל כּוֹסוֹת?" סָבַר יְחֶזְקֵאל.
"פִּרְסֹמֶת לֹא כָּל כָּךְ מְקֻבֶּלֶת" דָּחֲתָה שִׁפְרָה אֶת הָרַעְיוֹן.
"לִי נִרְאֶה שֶׁזֶּה דַּוְקָא מִמִּישֶׁהוּ שֶׁמַּכִּיר אוֹתָנוּ וְרוֹצֶה לְשַׂמֵּחַ
אוֹתָנוּ"."אֲבָל מִי?" שָׁאֲלוּ כֻּלָּם בְּמַקְהֵלָה וְחָזְרוּ לִנְקֻדַּת
הַמּוֹצָא שֶׁל אִי הַיְדִיעָה. "אוּלַי זוֹ מַתָּנָה מֵאוֹרֵחַ שֶׁהִתְאָרַח
אֶצְלֵנוּ בְּאַחַת הַשַּׁבָּתוֹת?" הֶעֱלָה יוֹנָה אֶת הַשְׁעָרָתוֹ."בְּדֶרֶךְ
כְּלָל הָאוֹרְחִים הֵבִיאוּ אִתָּם מַשֶּׁהוּ כְּשֶׁהִגִּיעוּ. עֻגָּה, זֵר פְּרָחִים
אוֹ מַתָּנָה לַבַּיִת. מִי זֶה חִכָּה עַד עֶרֶב פֶּסַח כְּדֵי לִשְׁלֹחַ לָנוּ כּוֹס
בּוֹדֶדֶת?" לֹא הֵבִינָה בִּינָה. "וְאוּלַי זֶה מֵהָאוֹרְחִים שֶׁיָּבוֹאוּ
הַיּוֹם לְהִתְאָרֵחַ בְּלֵיל הַסֵּדֶר?" זָרַק חַיִּים אֶת הָרַעְיוֹן. "אִם
כָּךְ לָמָּה הֵם שָׁלְחוּ אֶת הַכּוֹס בַּדֹּאַר? הֵם יָכְלוּ לְהָבִיא אוֹתָהּ אִתָּם".
גַּם הַהַצָּעָה הַזֹּאת נִפְסְלָה. הַהַשְּׁעָרוֹת תַּמּוּ וְהַכּוֹס הָעָבְרָה מִיָּד
לְיָד בְּנִסָּיוֹן לִתְהוֹת עַל קַנְקַנָּהּ, כְּשֶׁלְּפֶתַע קָרְאָה שִׁפְרָה: תִּרְאוּ
מַה מִסְתַּתֵּר פֹּה בֵּין הָאֲרִיזוֹת! לֹא שַׂמְנוּ לֵב שֶׁיֵּשׁ מַעֲטָפָה!" כָּל הַמַּטָּלוֹת
שֶׁל יוֹם עָמוּס שֶׁכָּזֶה הִמְתִּינוּ בְּשַׁלְוָה לְפֶסֶק זְמַן קָצָר. הַיְלָדִים
הִתְרַכְּזוּ סְבִיב אִמָּא שֶׁהִרְכִּיבָה אֶת מִשְׁקָפֶיהָ וְהֵחֵלָה לִקְרֹא:
לִכְבוֹד אָדוֹן וּגְבֶרֶת שְׁטוּבּ, שָׁלוֹם רַב.
אַתֶּם כַּנִּרְאֶה לֹא זוֹכְרִים אוֹתִי וּשְׁמִי לֹא אוֹמֵר
לָכֶם דָּבָר, אַךְ בְּלִבִּי חָקוּק זִכָּרוֹן יָשָׁן הַקָּשׁוּר אֲלֵיכֶם, וְהַכָּרַת טוֹבָה עֲצוּמָה.
זֶה הָיָה לִפְנֵי כְּעֶשֶׂר שָׁנִים. הִתְאָרַחְתִּי בְּבֵיתְכֶם
לְלֵיל הַסֵּדֶר, בְּתוֹר נַעַר פְּנִימִיָּה חֲסַר בַּיִת. הָאֵרוּחַ הָיָה נֶהְדָּר,
הַכֹּל הָיָה מְיֻחָד, אַךְ נְקוּדָה מְסֻיֶּמֶת בְּלַיְלָה זֶה גָּרְמָה לְמִפְנֶה
מַשְׁמָעוּתִי בְּחַיַּי.
לֹא הָיְתָה בֵּינֵינוּ הֶכֵּרוּת קוֹדֶמֶת, וְלֹא יְדַעְתֶּם
כַּנִּרְאֶה הַרְבֵּה עַל עֲבָרִי, אִם כָּךְ אֲסַפֵּר לָכֶם: הָיִיתִי יָדוּעַ כְּנַעַר
מֻפְרָע לְלֹא תַּקָּנָה. פֶּרֶא אָדָם כְּהַגְדָּרָתוֹ. הַחֲבֵרִים לֹא סָבְלוּ אוֹתִי,
הַמַּדְרִיכִים שָׂבְעוּ מִמֶּנִּי מְרוֹרוֹת, וְגַם הַמּוֹרִים, כְּכָל הַנִּרְאֶה
– הֵרִימוּ יָדַיִם. בְּכָל תִּגְרָה הָיִיתִי מְעֹרָב, בְּכָל תַּעֲלוּל שֶׁנִּגְרַם
בַּכִּתָּה נִתְלוּ הָעֵינַיִם אוֹטוֹמָטִית בִּי, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל בְּצֶדֶק.
עַד לְאוֹתוֹ לֵיל הַסֵּדֶר...אָז, בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה
הַגָּדוֹל, מִבְּלִי מֵשִׂים הֵזַזְתִּי אֶת יָדִי בִּתְנוּעָה לֹא זְהִירָה. יָדִי
נִתְקְלָה בְּאַחַת הַכּוֹסוֹת הַיָּפוֹת שֶׁעָמְדוּ עַל הַשֻׁלְחָן. הַכּוֹס צָנְחָה
אַרְצָה בְּקוֹל רַעַשׁ, וְהִתְנַפְּצָה לְאַלְפֵי רְסִיסִים. בַּשֶּׁקֶט הָרִאשׁוֹנִי
שֶׁהִשְׂתָּרֵר, שָׁמַעְתִּי בְּדִמְיוֹנִי אֵין סְפוֹר קוֹלוֹת מֻכָּרִים מִכָּל עֵבֶר:
"שׁוּב הַשְּׁלוּמִיאֵל הַזֶּה!"... "חֲסַר אַחֲרָיוּת שֶׁכָּמוֹךָ!"...
"מַזִּיק!"... וְעוֹד אֲמִירוֹת מֵהַסּוּג הַזֶּה. אוּלָם לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא,
שׁוּם מִשְׁפָּט בְּסִגְנוֹן זֶה לֹא נֶאֱמַר בַּמְּצִיאוּת. הַדָּבָר שֶׁכֵּן נֶאֱמַר
הָיָה מִפִּי בַּעֲלַת הַבַּיִת, שֶׁאָמְרָה בְּקוֹל רַךְ וְרָגוּעַ:"לֹא נוֹרָא.
לֹא קָרָה שׁוּם דָּבָר. זֶה דַּרְכָּם שֶׁל כְּלֵי זְכוּכִית – לְהִשָּׁבֵר".
גַּם אֲדוֹן שְׁטוּבּ הוֹסִיף: "אֱלִישָׁע הוּא נַעַר זָהִיר, רָאִיתִי אֶת זֶה
קֹדֶם כְּשֶׁסִּיַּע בְּהַעֲבָרַת הַכֵּלִים מֵהַמִּטְבָּח לְכָאן. גַּם לְמִי שֶׁנִּזְהָר
קוֹרוֹת תַּקָּלוֹת, נָכוֹן?" אָמַר וְחִיֵּךְ אֵלַי חִיּוּךְ מֵמִיס לֵב. בִּזְרִיזוּת
וּבִיעִילוּת טֻאַטְאוּ הַשְּׁבָרִים, כְּשֶׁאִישׁ לֹא עוֹשֶׂה עֵסֶק מֵהַכּוֹס. בְּהֶמְשֵׁךְ
הַסֵּדֶר בִּקַּשְׁתֶּם כָּל הַזְּמַן לְבָרֵר שֶׁטּוֹב לִי וְנָעִים, וְשֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ
בְּסֵדֶר. גַּם הַיֶּלֶד שֶׁיָּשַׁב לְיָדִי, (שֶׁאֶת שְׁמוֹ אֵינִי זוֹכֵר כָּרֶגַע),
לָחַשׁ עַל אָזְנִי: "אֱלִישָׁע זֶה סִימָן שֶׁאַתָּה אֶחָד מֵהַמִּשְׁפָּחָה...
פֹּה כָּל אֶחָד שׁוֹבֵר מַשֶּׁהוּ לְפָחוֹת פַּעַם בְּשָׁבוּעַ"... הַמִּשְׁפָּט
הַהוֹמוֹרִיסְטִי הַזֶּה, שֶׁיָּצָא מִלִּבּוֹ הַטּוֹב, חָדַר עָמוֹק לְלִבִּי. קָשֶׁה
לִי לְהַסְבִּיר אֶת זֶה, אֲבָל מֵאוֹתוֹ רֶגַע נָבְטוּ בְּלִבִּי רְגָשׁוֹת חֲדָשִׁים
שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי. אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: אוּלַי אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא כָּל כָּךְ
נּוֹרָא? אוּלַי אֲנִי לֹא כָּזֶה מֻשְׁחָת וּמַשְׁחִית? יֵשׁ לִי סִכּוּי! כְּשֶׁהִסְתַּיֵּם הַסֵּדֶר וְכֻלָּם הִתְאַרְגְּנוּ
לְשֵׁינָה, צִיַּנְתֶּם אוֹתִי כַּמָּה פְּעָמִים לְשֶׁבַח בְּאָזְנֵי יַלְדֵיכֶם.
הִצַּעְתֶּם לָהֶם לִלְמֹד מִמֶּנִּי, כְּבֶן פְּנִימִיָּה בּוֹגֵר וְעַצְמָאִי שֶׁמִּסְתַּדֵּר
בַּתְּנָאִים שֶׁיֶּשְׁנָם. "אֱלִישָׁע וַדַּאי לֹא עוֹשֶׂה עִנְיָן מִצִּיפִּית
כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת", הִסְבַּרְתֶּם לַיְלָדִים הַמִּתְוַכְּחִים. "הוּא
וַדַּאי מִתְחַשֵּׁב בַּחֲבֵרָיו לַחֵדֶר", קְבַעְתֶּם בְּוַדָּאוּת. לַמְרוֹת
מֶרְחַק הַשָּׁנִים אֲנִי לֹא יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ אֶת אוֹתָן מִלִּים מְתוּקוֹת. הֵן
הָיוּ כְּמוֹ סַם מַרְפֵּא לְלִבִּי הַפָּצוּעַ מֵאֵין סְפוֹר תּוֹכָחוֹת וּנְזִיפוֹת.
זוֹ הָיְתָה תְּחִלָּתָהּ שֶׁל דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה...
לְאַחַר שֶׁנִּשְׁבֵּיתִי בַּקֶּסֶם שֶׁל קַבָּלַת מַחְמָאוֹת,
הִרְגַּשְׁתִּי צֹרֶךְ עַז לַחֲווֹת זֹאת שׁוּב וְשׁוּב. הֶחְלַטְתִּי לִהְיוֹת אָכֵן
רָאוּי לָהֶן. הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְשַׁנּוֹת אֶת הִתְנַהֲגוּתִי וְלַעֲלוֹת עַל דֶּרֶךְ
הַמֶּלֶךְ.
לֹא קַלָּה הָיְתָה הַדֶּרֶךְ, וּרְצוּפַת מִכְשׁוֹלִים. לֹא
פַּעַם נָפַלְתִּי וְלֹא פַּעֲמַיִם נִכְשַׁלְתִּי. אַךְ אֲנִי עַקְשָׁן מִטִּבְעִי,
וּמֵהָרֶגַע שֶׁהֶחְלַטְתִּי, לֹא הִתְיָאַשְׁתִּי. הַסְּבִיבָה קִבְּלָהּ בִּפְלִיאָה
עֲצוּמָה אֶת הַשִּׁנּוּי שֶׁהִתְחוֹלֵל בִּי. הַחִיּוּכִים שֶׁשֻּׁגְרוּ אֵלַי, מִילוֹת
הָעִדּוּד וְהַטְּפִיחוֹת עַל הַשֶּׁכֶם – הָיוּ כְּמוֹ טַל תְּחִיָּה עֲבוּרִי בְּאוֹתָהּ
תְּקוּפַת הִסְתַּגְּלוּת קָשָׁה. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נִהְיֵיתִי בֶּן אָדָם...
תּוֹדָה לַקֵּל, בָּגַרְתִּי וְצָמַחְתִּי. אִישׁ לֹא מְזַהֶה בִּי הַיּוֹם אֶת אוֹתוֹ
נַעַר מֻפְרָע שֶׁהָיִיתִי. הַיּוֹם אֲנִי לוֹמֵד בִּישִׁיבָה מְצֻיֶּנֶת, עוֹשֶׂה
בָּהּ חַיִל, בָּרוּךְ ה' רָכַשְׁתִּי שֵׁם טוֹב.
קֹדֶם כֹּל בִּרְצוֹנִי לְשַׁלֵּם אֶת הַנֶּזֶק, וַאֲנִי שׁוֹלֵחַ בָּזֶה כּוֹס
לְלֵיל הַסֵּדֶר, דּוֹמָה בְּיוֹתֵר שֶׁהִצְלַחְתִּי לְהַשִּׂיג, לַכּוֹס שֶׁנִּשְׁבְּרָה
בִּזְמַנּוֹ. יַחַד אִתָּהּ אֲנִי מְצָרֵף לָכֶם תּוֹדָה עֲנָקִית, שֶׁלֹּא נִתָּן
לְבַטְּאָהּ בְּמִלִּים. תּוֹדָה עַל חֶלְקְכֶם בַּשִּׁנּוּי שֶׁהִתְחוֹלֵל בִּי. עַל
חָרְבוֹת אוֹתָן שִׁבְרֵי כּוֹס נִבְנְתָה וְצָמְחָה אִישִׁיּוּתִי.
יְשַׁלֵּם ה' פָּעָלְכֶם,
פֶּסַח כָּשֵׁר וְשָׂמֵחַ
אֱלִישָׁע.
*
אִמָּא סִיְּמָה לִקְרֹא
וְהַיְלָדִים נוֹתְרוּ בְּשֶׁקֶט, שְׁבוּיִים בְּתָכְנוֹ שֶׁל הַמִּכְתָּב שֶׁזֶּה
עַתָּה שָׁמְעוּ. אֶת הַדְּמָמָה שָׁבַר רִאשׁוֹן יוֹנָה, הַבְּכוֹר: "רַק תִּרְאוּ
מַה יּוּכַל לִצְמֹחַ כְּתוֹצָאָה מִקְצָת תְּשׂוּמֶת לֵב, קְצָת רְגִישׁוּת וְיַחַס
חַם!" וְאִמָּא סִכְּמָה: "הַלְוַאי וְנֵדַע לְהִזָּהֵר מִדְּרִיכָה עַל
נְשָׁמוֹת, לְפָחוֹת כְּפִי שֶׁאָנוּ נִזְהָרִים מִדְּרִיכָה עַל שִׁבְרֵי זְכוּכִית".
למורים - מומלץ לקרוא בכתות לקראת חג הפסח. מעבר לתוכן החינוכי, יש כאן הזדמנות להציג סגנון כתיבה שאינו מוכר בבתיה"ס החילוניים. יישר כוח ליד המושטת אלינו מתוך קהילה חרדית.
השבמחק