יוליה בוטייבה Юлия Бутеева מורה לעברית במוסקבה

אני יוליה בוטייבה, ילידת מוסקבה ומורה לעברית בבי"ס תחיה במוסקבה. למדתי את השפה העברית באקדמיה על שם רמב''ם במוסקבה כחלק מן התואר בבלשנות.

המילים האהובות עליי ביותר בעברית הן: "התלהבות" ו"שיתוף פעולה", גם כיוון שצלילן נעים מבחינתי וגם כי רק בהתלהבות ובשיתוף פעולה אפשר להשיג כל מטרה שניצבת.

המילים הראשונות בעברית שאני מלמדת את תלמידיי, הן: "שלום" ו"אימא" כי הן מבטאות מושגים בסיסיים, נחוצים, על זמניים ונצחיים, הנותנים חיים, ובו בזמן קרובים ומובנים, וברובו בלב, לכל אחד ללא קשר לזהות לאומית, דת או מקום מגורים. וכך זה צריך להיות - בכל דבר גדול, חשוב ובוער וגם במסע הרפתקאות מבריק וארוך כמו הכרות עם השפה המדהימה שלנו, - מתחילים מדברים פשוטים וברורים וממשיכים ליתר עומק.

בבי"ס שלנו כל כיתה מקבלת 4 שיעורי עברית בשבוע. מבחינה פדגוגית, דרכי ההוראה שלי הן שילוב של הקניית עניינים לשוניים  עם התחשבות בידע חוץ לשוני של התלמידים ובתחומי העניין של התלמידים. מה שאני נוהגת לעשות עם תלמידיי כחלק משיעור זה ביחד המחזת שיחות בעברית בכל נושא ונושא והתבטאות חופשית בשפה העברית - לא יודעת האם אלה דברים מיוחדים או לא, אבל לדעתי רכיבי השיעור האלו חשובים כי מדי יום הם מעוררים בתלמידים רצון עז לבטא את מחשבתיהם ובעברית וכשהם מבינים שלזה כבר יש להם כלים דקדוקיים -  השמחה גדולה והמוטיבציה להמשיך ללמוד את השפה גוברת - וטוב לי כלמורה. אני גם סבורה שהכרות תלמידיי עם השירה בעברית תורמת הרבה להנאתנו בשיעורים, וכמו כן התועלת רבה. דרך השירים התלמידים לומדים המון וממשיכים לשיר גם מחוץ לכותלי הכיתה. הדבר נותן להם מוטיבציה לחפש באופן עצמאי שירים וסיפורים באינטרנט ולהביאם לכיתה כדי ללמוד אותם ביחד בכיתה. ואין דבר יותר יפה למורה לראות את ההתלהבות של התלמיד מהלמידה ובמיוחד כאשר הוא יוזם אותו בעצמו!

הוראת העברית חשובה בעיני כי חוץ מעומק, כוח ויופי שבעצם הידע הזה שכל מי שלומד עברית רוכש, זו גם דרך לילדי תפוצות לדעת, להכיר ולהרחיב את ידיעותם בכל אשר קשור לזהות היהודית, למדינת ישראל, למסורת היהודית, שהרי יש קשר חשוב בין השפה העברית לעולם התוכן היהודי. בעקבות הלימודים התלמידים נכנסים לפרויקטים חדשים ויכולתם לשלב את הידע ולהשתתף בפרויקט מסוים, ללמוד ולהכיר חברים חדשים, מעניקה שמחה ותחושת הביטחון גם בזה שהם יהודים. התרומה הגדולה לדעתי בלימוד השפה בתפוצות היא גם בקשר המיוחד שנוצר בין תלמידינו לבין ילדי ישראל בעקבות הפרויקטים והילדים ממשיכים לתקשר גם מחוץ למסגרת הפרויקט. וזה הדבר החשוב ביותר - לתת לתלמידים, מישראל ומתפוצות, להוביל אותם לאופקים חדשים ומפתיעים ביותר.