לעיונכם - הסיפא של מאמר הביקורת "היסטוריה אלטרנטיבית" בהתייחס לספר: עולים במשורה של אבי פיקאר.
ההיסטוריון ארנסט רנן כתב במאמרו "מהי האומה" כי מחקר היסטורי לעתים קרובות מהווה איום על הלאום או על הרגש הלאומי. לכל אורך קריאת הספר "עולים במשורה" ליוותה אותי תחושת דיסוננס בין תיאור העובדות ההיסטוריות החמורות לבין ביאורן, פרשנותן וניתוחן על ידי המחבר.
פיקאר משתמש בתבנית כתיבה המורכבת מהבאת העובדות ההיסטוריות ובסמוך אליהן מצמיד עובדות ופרשנויות שמטרתן לאזן ולמתן את התמונה. מהלך זה מעניק תחושה שמצד אחד המחבר רואה חשיבות רבה בהבאת ההיסטוריה כהווייתה, ומצד שני, אולי מחשש מפני פגיעה ברגש הלאומי, הוא טורח מיד לאזן, גם במקום שבו האיזון לא מרכך במאום את העובדות הקשות והאכזריות.
דבר נוסף שמאפשר הבאת הסברים ספקולטיביים ומאזנים הוא הבחירה של פיקאר להימנע מלציין בספר את המדיניות ההפוכה שנקטו מנהיגי המדינה כלפי העלייה ממזרח אירופה. לטעמי, הימנעות זו שגויה ולו משום שיכלה לייתר רבים מהביאורים והפרשנויות ה"אובייקטיביות" כדוגמת שיקולי מצוקה כלכלית ומחסור במשאבי הקליטה; אלה לא עמדו במבחן המציאות במדיניות כלפי העלייה ממזרח אירופה. שם לא יושמו תקנות סלקציה ולא הוגבל מספר העולים. הואיל וכך, נותרנו עם הסבר העומד בפני עצמו – מדיניות מפלה מלכתחילה כלפי יהודי צפון אפריקה, מדיניות קולוניאליסטית גזענית.
בהקשר זה, חשוב לי להתעכב על מושג שבחרתי להשתמש בו בסקירה זו, ושהמחבר נמנע מלעשות בו שימוש לאורך כל הספר. הפילוסוף עמנואל לוינס בספרו "חירות קשה" מתייחס למושג הגזענות: "הגזענות איננה תפיסה ביולוגית, שכן האנטישמיות היא הארכיטיפ של כל כליאה. הדיכוי החברתי כשלעצמו רק מחקה את הדגם הזה. הוא גודר, כולא במסגרת מעמד, מונע ביטוי ודן למארת 'מסמנים ללא מסומנים'". ההתנהלות הקולוניאליסטית של קברניטי המדינה כלפי יהודי ארצות האסלאם בכלל ויהודי צפון אפריקה בפרט הייתה גזענית במובנים רבים.
לא רק היחס המשפיל היה מנת חלקם, לא רק מניעת עלייתם בתקופות שבהן חרדו מפני העצמאות הערבית ונשאו תחינה שיעלו אותם ארצה, אלא גם תהליך הקליטה, מדיניות שיכונם בפריפריה הרחק ממוקדי הכוח, מיקומם במעמד הפרולטריון ולימים הסללתם להשכלה ברמה נמוכה בחינוך המקצועי. הגזענות הממוסדת באה לידי ביטוי הן באופן מילולי, בהתבטאויות של מנהיגים, מקבלי החלטות ותקשורת, והן במדיניות שמנעה ביטוי לתרבותם וכלאה אותם במסגרת המעמד הנמוך.
חוויית הקריאה בספר "עולים במשורה" הייתה מכאיבה בעבורי. על אף שהספר כתוב בצורה מרתקת ומציג מחקר מקיף ויסודי, הלב דואב אל מול עוול מבית.
כיום, קורות העתים של יהודי ארצות האסלאם לא נלמדים בבתי הספר ולא נכללים בתוכנית הלימודים לבגרות. זהו מצב הנושא מסר מובלע של דה־לגיטימציה להיסטוריה שלנו. על מנת להבין את הפוטנציאל השונה שהיה טמון בקליטת משפחתו של אבי במרכז הארץ לעומת קליטתה של משפחת אמי בפריפריה, על ההשלכות ההשכלתיות והמעמדיות שנגזרו מכך, הייתי צריכה להשלים את לימודי ההיסטוריה בדרך עצמאית, אלטרנטיבית להיסטוריה המסופרת לנו. את העובדות ההיסטוריות שמציע ספר זה חשוב שהכול ילמדו. חשוב שתהיה להן נוכחות בתודעת האומה.
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י"ט אדר ב' תשע"ד, 21.3.2014
ההיסטוריון ארנסט רנן כתב במאמרו "מהי האומה" כי מחקר היסטורי לעתים קרובות מהווה איום על הלאום או על הרגש הלאומי. לכל אורך קריאת הספר "עולים במשורה" ליוותה אותי תחושת דיסוננס בין תיאור העובדות ההיסטוריות החמורות לבין ביאורן, פרשנותן וניתוחן על ידי המחבר.
פיקאר משתמש בתבנית כתיבה המורכבת מהבאת העובדות ההיסטוריות ובסמוך אליהן מצמיד עובדות ופרשנויות שמטרתן לאזן ולמתן את התמונה. מהלך זה מעניק תחושה שמצד אחד המחבר רואה חשיבות רבה בהבאת ההיסטוריה כהווייתה, ומצד שני, אולי מחשש מפני פגיעה ברגש הלאומי, הוא טורח מיד לאזן, גם במקום שבו האיזון לא מרכך במאום את העובדות הקשות והאכזריות.
דבר נוסף שמאפשר הבאת הסברים ספקולטיביים ומאזנים הוא הבחירה של פיקאר להימנע מלציין בספר את המדיניות ההפוכה שנקטו מנהיגי המדינה כלפי העלייה ממזרח אירופה. לטעמי, הימנעות זו שגויה ולו משום שיכלה לייתר רבים מהביאורים והפרשנויות ה"אובייקטיביות" כדוגמת שיקולי מצוקה כלכלית ומחסור במשאבי הקליטה; אלה לא עמדו במבחן המציאות במדיניות כלפי העלייה ממזרח אירופה. שם לא יושמו תקנות סלקציה ולא הוגבל מספר העולים. הואיל וכך, נותרנו עם הסבר העומד בפני עצמו – מדיניות מפלה מלכתחילה כלפי יהודי צפון אפריקה, מדיניות קולוניאליסטית גזענית.
בהקשר זה, חשוב לי להתעכב על מושג שבחרתי להשתמש בו בסקירה זו, ושהמחבר נמנע מלעשות בו שימוש לאורך כל הספר. הפילוסוף עמנואל לוינס בספרו "חירות קשה" מתייחס למושג הגזענות: "הגזענות איננה תפיסה ביולוגית, שכן האנטישמיות היא הארכיטיפ של כל כליאה. הדיכוי החברתי כשלעצמו רק מחקה את הדגם הזה. הוא גודר, כולא במסגרת מעמד, מונע ביטוי ודן למארת 'מסמנים ללא מסומנים'". ההתנהלות הקולוניאליסטית של קברניטי המדינה כלפי יהודי ארצות האסלאם בכלל ויהודי צפון אפריקה בפרט הייתה גזענית במובנים רבים.
לא רק היחס המשפיל היה מנת חלקם, לא רק מניעת עלייתם בתקופות שבהן חרדו מפני העצמאות הערבית ונשאו תחינה שיעלו אותם ארצה, אלא גם תהליך הקליטה, מדיניות שיכונם בפריפריה הרחק ממוקדי הכוח, מיקומם במעמד הפרולטריון ולימים הסללתם להשכלה ברמה נמוכה בחינוך המקצועי. הגזענות הממוסדת באה לידי ביטוי הן באופן מילולי, בהתבטאויות של מנהיגים, מקבלי החלטות ותקשורת, והן במדיניות שמנעה ביטוי לתרבותם וכלאה אותם במסגרת המעמד הנמוך.
חוויית הקריאה בספר "עולים במשורה" הייתה מכאיבה בעבורי. על אף שהספר כתוב בצורה מרתקת ומציג מחקר מקיף ויסודי, הלב דואב אל מול עוול מבית.
כיום, קורות העתים של יהודי ארצות האסלאם לא נלמדים בבתי הספר ולא נכללים בתוכנית הלימודים לבגרות. זהו מצב הנושא מסר מובלע של דה־לגיטימציה להיסטוריה שלנו. על מנת להבין את הפוטנציאל השונה שהיה טמון בקליטת משפחתו של אבי במרכז הארץ לעומת קליטתה של משפחת אמי בפריפריה, על ההשלכות ההשכלתיות והמעמדיות שנגזרו מכך, הייתי צריכה להשלים את לימודי ההיסטוריה בדרך עצמאית, אלטרנטיבית להיסטוריה המסופרת לנו. את העובדות ההיסטוריות שמציע ספר זה חשוב שהכול ילמדו. חשוב שתהיה להן נוכחות בתודעת האומה.
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י"ט אדר ב' תשע"ד, 21.3.2014
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה