המושג עמיות יהודית המנצח כיום על מגוון מעשים המתרחשים בזירת יחסי
ישראל- תפוצות, מיוחס לרב שרצה "לשקם" את היהדות, מרדכי קפלן. ביטוי זה, חוּדש והופץ באמצעות ההגות האמריקאית בעשורים שקדמו להקמתה של
מדינת ישראל, תוך הסתייגות מן הרואים באמריקה גולה. אלא שהמציאות חזקה מכל תיאוריה. ההשתלבות בתרבות הלא יהודית, לא מחתה את האנטישמיות! ממש כפי שהיה באירופה, נשארו היהודים גם באמריקה, במעמד של אורחים בחברת הרוב. (בנקודה זו ראוי להזכיר כי גם אורחים רצויים, אורחים המה). בתוך כך, שבו יהודי ארה"ב ושחזרו דפוסי התנהגות מימי הזוהר של מרכזי גולה קודמים. בכלל זה, אחיזה באוואנגרד חברתי אזרחי (שוב היהודים מתנדבים להיות "שמן בגלגלי המהפכה"), התבוללות רחבת היקף וחיפוש
הגדרות חדשות ליהדות.
מזמינה חשיבה על הפריטים הבאים:
יהדות - מציאות מטה-פיזית שביטוייה הציבוריים משתנים סביב עקרונות הלכתיים. קיומה אינו מותנה בשיטה חברתית או פוליטית מסוימת וגם לא במידת הדתיות או
החילוניות של היחיד. שרויים בה לימוד התורה שבכתב והתורה שבעל פה, שיח הדורות,
השקלא והטריא בין ההלכה לבין המעשה, הזיכרון ההיסטורי המשותף והקשר לארץ ישראל.
היהדות אינה מתמסרת לפרמטרים בני העידן המודרני והפוסט מודרני, כגון דמוקרטיה,
אולטרה-פלורליזם, קהילתנות או שוויון מגדרי. זאת ועוד, כל ניסיון להגדירה בתור
"ציביליזציה", "קהילה" או "דת", מצמצם אותה לכדי רכיב מוגבל בתצרף קוסמופוליטי.
עמיות יהודית – מצב תודעתי המאפשר מרחב לכלל הזיקות בעולם היהודי ותומך ביחסי
הגומלין בין ישראל לגולה.
גולה - כל מקום מחוץ לארץ ישראל, בו
היהודים יכולים להשיג לכל היותר אמנציפציה של יחידים, אך לא אמנציפציה של עם.