התכנית החינוכית לעמיוּת יהודית
זמן יהודי וזכרון יהודי
זמן יהודי בראי הדורות
ארכה הדרך אל ה"מלח" הנכסף, ולבבי רך וקרסולי מעדו ולא יכולתי עוד
להתאפק ולשאת מכאובי בקרבי. שאגתי מנהמת לבי "אבי, אבי! הדרך עינה
כוחי, האט צעדיך. רגלי כשלו מלכת, אבי". "זמננו קצוב ואין שהות בידינו
להתמהמה בדרכנו. הרב לא ימתין לנו. בעוד שעה ייצא מן הישיבה, ואז
לריק יגענו". "אבי, הכּלו כל הימים? אם יצא היום, מחר יסור, ועל שום
מה להיחפז, הן לא טקס חופה ולא שבת מלכתא"
)קטע עדוּת ממחוז מרקש, מרדכי עמר, "ילדות במרוקו: אל הישיבה", אמות - דו
ירחון לענייני חברה וספרות, סיוון תמוז תשכ"ג, עמ' 82 ).
זמן יהודי בראי המאבק בגולה
"חג הפסח הלך וקרב. ידענו את תאריכו המדויק. היה בתוכנו יהודי הונגרי אחד, אשר התמצא היטב בסודות
שנת הירח, לפי הלוח העברי. את לוחות השנה, מעשה ידיו, מדויקים לפרטי פרטיהם, היינו מעבירים מדי שנה
בשנה למקומות שונים. במחנה היינו מציינים רק את אותם החגים אשר נשאו אופי לאומי מובהק. שאפנו ליצור
אווירה שבה ירגישו עצמם בטוב אף אלה, אשר זרים היו להם מסורות ומנהגים גרידא. המבצע כולו לא היה מן
הקלים; הוא הוכן בהקפדה רבה ותוך נקיטת כל אמצעי הזהירות".
)ד. סתר \ מיכאל בייטלסקי , הלא תשאלי: שירי ציון חדשים מברית המועצות, עם עובד, תל אביב ) 1962 ( עמ' 30 )
ריח תפוח ואודם שני
מילים: יורם טהרלב.
לחן: נחום היימן.
שובי ציפורת על כנף הרוח
כבר בגני פתח הסמדר
בושם לימון ניצת התפוח
גשם הלך וחורף עבר.
הו מי יביא לך זו האיגרת
מי יישאך כלה אל גני
קן לך אבנה על בד וצמרת
ריח תפוח אודם שני.
בואי נא בואי צביית החמד
בגד של טל לבשו השדות
כבר האדימה לנו השמש
ובגביענו יין אדום.
הו מי יטוס ידאה בשמיים
מי לך יביא בשורת האביב
מי יישאך כלה על כנפיים
מי אל גני אותך לי ישיב.
שובי נא שובי כי תם החורף
שחר חדש הקיץ הביא
שובי אלי קינך הציפורת
שובי צבייה אל ערש הצבי.
אשאל אלוהי
מילים: יהוסף בן ישראל.
לחן: עממי תימני
אשאל אלהי יגאלה שבויים
יאסוף זרויים.
בזכות מכוּנה אב המון לגויים
יזכו לחיים.
עת יקראו בשמו יהו ענויים
כי הם רצויים.
]...[
נעלה לארצנו בשיר ובזמרה
וברון והדרה.
התכנית החינוכית לעמיוּת יהודית
אירוסין ולא נישואין
וְאֵרַשְתִּיךְ לִּי לְעוֹלָם וְאֵרַשְתִּיךְ לִּי בְצֶדֶק וּבְמִּשְפָט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִּים. וְאֵרַשְתִּיךְ לִּי בֶאֱמוּנָה ]...[ וְהָיָה בַיּוֹם
הַהוּא ]...[ אֶעֱנֶה אֶת הַשָמָיִּם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ תַעֲנֶה אֶת הַדָגָן וְאֶת הַתִּירוֹש וְאֶת הַיִּּצְהָר והֵם יַעֲנוּ
אֶת יִּזְרְעֶאל. וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָאָרֶץ וְרִּחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עמִּי, עַמִּי אַתָה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי.
)הושע, ב', כ"א - כ"ה, נהוג לומר בעת הנחת תפילין, כשכורכים רצועה של יד, שלוש כריכות סביב האצבע האמצעית.(
זיכרון היסטורי ולא היסטוריה
]...[ וַיְבָרֶךְ אֱלהִּים אֶת יום הַשְבִּיעִּי וַיְקַדֵש אתו. כִּּי בו שָבַת מִּכָּל מְלַאכְתו ]...[ ושַבַת קָדְשו
בְאַהֲבָה וּבְרָצון הִּנְחִּילָנוּ, זכָּרון לְמַעֲשֵה בְרֵאשִּית, תְחִּלָה לְמִּקְרָאֵי קדֶש, זֵכֶר לִּיצִּיאַת מִּצְרַיִּם.
וְשַבַת קָדְשְךָ בְאַהֲבָה וּבְרָצון הִּנְחַלְתָנוּ:
השתלבות זמן היחיד עם זמן הדורות
פעם אחת היה מהלך בדרך, ראה אדם אחד שהוא נוטע חרוב. אמר לו: זה לכמה שנים טוען פירות?
אמר לו: לשבעים שנה. אמר לו: כלום ברי לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו? אמר לו: אני
מצאתי את העולם בחרובים, כשם שנטעו אבותי לי כך אטע אני לבני.
)בבלי, מועד, תענית כג, ע"א(.
--- בשנת 1962 יצא לאור הספר - הלא תשאלי, שירי ציון חדשים מברית המועצות, מאת אסיר ציון, "ד. סתר".
לימים ייחשף שמו האמיתי: מיכאל בייטלסקי. את השירים הבריח ארצה שאול אביגור, ראש המוסד לעלייה ב'.
אביגור הביא את כתב היד לגיסו - משה שרת, שעמד אז בראש הוצאת 'עם עובד'. רבים מן השירים נכתבו על נייר
סיגריות בכתב זעיר, ואחרים על גיליונות נייר מחברת. מיכאל בייטלסקי, אסיר ציון משנת 1951 השתתף בפעילות
ציונית במחנה בסיביר. שם גם כתב שירים בעלי אופי יהודי לאומי. נפטר בשנת 1978 במוסקבה.
)על פי האתר 'דף המידע של איתמר'( ---
זמן יהודי בראי המאבק בארץ:
מיזם 929 שעניינו קריאה יומית של פרק בתנ"ך, החל ביוזמתם של סגן שר החינוך אבי וורצמן )תקופת שי פירון(,
הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. בחנוכה תשע"ה. בשונה מפרשת השבוע, המותאמת לזמן יהודי וללוח העברי,
מותאם המיזם ללוח השנה האזרחי "למניינם". העיקר בו איננו בהכרח הטקסט המקראי, כי אם הערות בנות
זמננו עליו. המיזם מבטא שיתו"פ של: מט"ח )חל"צ(, מכוני יהדות הרשומים כמלכ"רים ומשרד החינוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה